אשראי חוץ בנקאי לא מביא עסקים להוצאה לפועל

נתחיל מהסוף. חלקם היחסי של תיקי ההוצאה לפועל המשויכים למגזר החוץ בנקאי קטן ביחס לגידול באשראי המוצע על ידם ועל תרומתם למשק. אין שום בעיה עם העלייה בכמות התיקים שנפתחים בהוצאה לפועל על ידי חברות האשראי החוץ בנקאיות. זה תקין, זה טבעי, זה מקדם את הרווחה החברתית ומשפר את הכלכלה.  הנתונים היבשים, בחצי השני של הפוסט.

״חוזים לקיום ניתנו״ והלוואות צריך להחזיר. אלו כללים קבועים שבלעדיהם שוק כלכלי לא יכול להתקיים ובטח שלא להתפתח. כלל נוסף הוא שלא כל העסקים מצליחים. חלקם נסגרים ומפסידים את הכסף של בעלי העסק וגם של המשקיעים (במידה ויש). כדי שהכלכלה תתפתח צריך לאפשר לכמה שיותר הזדמנויות כלכליות להתממש בשוק - כולן מתנקזות ליצירה של עסקים חדשים.

מבחינת הצרכנים, ככל שיותר עסקים חדשים מתחרים על הזכות לתת להם שירות, הם יזכו  למחירים תחרותיים יותר, שירות טוב יותר ומבחר גדול יותר. מבחינת בעלי העסקים, הזדמנויות עסקיות מרובות מאפשרות  לאנשים לשפר את מעמדם הכלכלי, להרוויח יותר ולעסוק במה שהם רוצים. אם לא היו נפתחים עסקים חדשים לא היתה תחרות והמונופולים היו מרוויחים רווח עודף על חשבון הצרכנים.

כדי שכל הטוב הזה יקרה צריך לאפשר לעסקים גישה קלה למימון ואשראי. בלי אשראי, עסקים כמעט ולא יכולים להתחיל או להמשיך ולהתקיים.

בעוד שמשקיע או בעל עסק לוקחים סיכון על מנת להרוויח הרבה, מי שמלווה להם כסף לוקח סיכון נמוך יותר. המלווה אינו שותף בעסק. מצד אחד, מלווה מצפה לקבל את כספו בחזרה גם אם העסק לא מצליח. ומצד שני ויותר חושב, המלווה לא ישתתף בהצלחת העסק. המלווה מרוויח רק את הריבית שהוא גובה. מאחר ופוטנציאל הרווח כשעסק מצליח אינו מוגבל, במידה ועסק לא מצליח כספי הבעלים והמשקיעים מופסדים ראשונים.

בעסקים קטנים ובינוניים (בשונה מחברות גדולות או ציבוריות) יש זהות גבוהה מאוד בין מצבו הכלכלי של בעל העסק והעסק עצמו. הסיבה לכך היא שיש לבעלים שליטה כמעט מוחלטת על הסטת כספים בין חשבונותיו האישיים לזה של העסק. עקב כך, בישראל ובעולם, הסטנדרט בשוק הוא שהלוואה לעסק קטן או בינוני מגובה בערבות אישית של בעל העסק. דרישת סף זו נועדה להבטיח למלווה שבעלי העסק לא יעשה שימוש בכספי ההלוואה לצריכה פרטית בעוד שהעסק יפשוט רגל ואיתו החוב.  ללא ערבות אישית כנראה שלא היו מלווים לעסקים קטנים ובינוניים בכלל.

מציאות עסקית זו מובילה לכך שכאשר עסק נסגר עקב אי הצלחה והפסד כלכלי, לעיתים החובות שלו כלפי המלווים מביאות את בעלי העסק לשלם את שארית ההלוואה מכיסם הפרטי. במקרים חריגים, ככל שבעלי העסק לקח סיכונים גדולים מדיי והוא אינו מבוסס מספיק כדי לעמוד בהם הוא מגיע למצב של פשיטת רגל והתנהלות מול הממונה על הליכי חדלות פירעון (ודרכו עם לשכת ההוצאה לפועל). זה עצוב, זה לא נעים, אבל זו דרכו של עולם. ללא הליך זה לא היו ניתנות הלוואות והרווחה הכלכלית של כולנו הייתה נפגעת עשרת מונים.

בישראל קיימת מצוקת אשראי גדולה בקרב עסקים קטנים ובינוניים. המדינה, שמבינה שהכלכלה תלויה בעסקים הקטנים והבינוניים, הקימה "קרנות בערבות מדינה" כדי לעודד את הבנקים להעמיד אשראי לעסקים הקטנים. למרות זאת, 60% מהעסקים מעידים שהם צריכים יותר אשראי ו-1 מכל 10 עסקים רווחיים נסגר בגלל היעדר מימון מתאים. כותב שוב, עסקים רווחיים!

כדי לפתור את בעיה הזו, לעודד תחרות ולפתח את שוק האשראי בישראל על מנת שיהיה דומה למדינות מפותחות בעולם המדינה החלה להסדיר את חוק האשראי החוץ בנקאי. במסגרת זו הוקשחו התנאים לקבלת רישיון (כדי להרחיק גורמים לא מקצועיים ו/או עבריינים) והותר לחברות אשראי חוץ בנקאי לגייס הון בבורסה.

בהתאמה, גופי האשראי החוץ בנקאי החלו לתת אשראי בהיקפים משמעותיים יותר לעומת שנים קודמות. פלח השוק של האשראי החוץ בנקאי לעסקים גדל במהלך העשור האחרון (2009-2019) ביותר מ-400%, מכ-0.6% לכ-2.5% מהשוק. אחוז זה עדיין משמעותית נמוך מהמקובל במדינות בעלות שוק אשראי מפותח.

על מנת לבחון האם לצד ההשפעה החיובית הנובעת מעלייה בהיקף האשראי החוץ בנקאי לעסקים גדלה גם ההשפעה השלילית בצורה פרופורציונלית, כפי שנצפה שיקרה, נבחן את השינויים שניתן למדוד על שני ההליכים המבטאים אותה: הליכי הוצאה לפועל והליכי חדלות פירעון ופירוק.

קודם נבדוק האם חלה עלייה בכמות התיקים הנפתחים בהוצאה לפועל על ידי זכאים שהם גופי אשראי חוץ בנקאי. ביחס לעלייה הגדולה בהיקף האשראי החוץ בנקאי, כזכור כ- 400%, העלייה בכמות התיקים הנפתחים על ידי גופים אלו ברשות הגבייה (הוצאה לפועל) קטנה משמעותית ועומדת על -91% בלבד. מכאן שגם אם נייחס את כל הגידול בתיקי ההוצאה לפועל שנפתחו לגידול באשראי העסקי הרי שעדיין נפתחו פחות תיקי הוצאה לפועל מהמצופה.

כעת ננסה להבין האם התיקים שנפתחו בהוצאה לפועל הם עקב אשראי עסקי או צרכני. מבחינת סכומי התיקים בגבייה נגלה כי אלו אינם רלוונטיים לאשראי העסקי ורובם ככל הנראה צרכניים. ממוצע התיק לגבייה של האשראי החוץ בנקאי בהוצאה לפועל הוא 82 אלף ש"ח בעוד שההלוואות הממוצעות שנוטלים עסקים הם כ-300 אלף ש״ח (לפי דוחות הקרן בערבות מדינה וחברות האשראי החוץ בנקאיות המובילות). מכאן שגם הגידול הקטן עצמו מיוחס ככל הנראה לאשראי צרכני.

כעת נבחן את כמות פשיטות הרגל של עסקים. אולי ההשפעה המזיקה תהיה שם. באופן גס כ-7.5% מסך כל העסקים נסגרים מדי שנה. כמובן שלא כולם נסגרו עקב פשיטת רגל. אם נבודד מתוך העסקים הקטנים את החברות בע״מ שהגישו בקשה לחדלות פירעון מדובר כ-0.87% שנתית מסך החברות בשנת 2019 (1,179 בקשות לפירוק מתוך 135,000 חברות בע״מ אשר פעילות כעסקים קטנים ובינוניים). מספר זה מהווה למעשה קיטון לעומת שנת 2009 שבה היו כ-1.2% בקשות לחדלות פירעון מסך החברות הפעילות (853 בקשות לפירוק מתוך כ-71,000 חברות). מספרים אלו גם מתכתבים עם אחוז החוב האבוד (ההפסד בפועל) על תיקי האשראי לעסקים במערכת הבנקאית (כ-0.3%-0.5%) ובמערכת החוץ בנקאית (כ-0.8%-1.3%). אם כן, גם מבחינה של ההשפעה על  חדלות הפירעון של עסקים, לא ניתן לתלות בגידול באשראי החוץ בנקאי השפעה שלילית כלשהי. אם כבר ההפך הוא הנכון.

מכאן נראה כי למרות הגידול באשראי החוץ בנקאי לא גדל חלקם של חברות האשראי החוץ בנקאי בהליכי הגבייה או בכמות פירוק החברות. לטעמנו נתונים אלו עולים בקנה אחד עם הטענה כי חברות האשראי החוץ בנקאיות תורמות לפיתוח המשק בישראל ומאפשרות ליותר עסקים גישה למימון ומכאן להצלחה עסקית.